דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
בתוך ערים מחורבות - הקדמה והאמנים המציגים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


צבי טולקובסקי
פרט Lemon-Lime
הדפס צילומים על פח

 

 

 


נקודא זינגר
פרט ממיצב:
פסולת עירונית ציור וטקסטים

 


לידיה זבצקי
פסל, 1988
150x90x160 ס"מ

 

 


אתי שוורץ
פרט מתוך 60 צילומים של גדר פלסטיק ממוחזר, הדפס כף, כל יחידה 15x25 ס"מ

 



מרים נייגר
מיצב: בד וצבעים תעשייתיים (סקיצה: צבעי מים)

 


רעיה רדליך
מיצב: רשת חוטי ברזל, צבע
צילום: רפי מגנס

 

 


אפרת שוילי

 

 

 


יגאל תומרקין

 


אתי אברג'ל
מיצב: קרטון, זרדים
30x175x250 ס"מ

 

 


אריאן ליטמן-כהן
מיצב: חביות זיתים, חרצני זיתים ונורות אדומות,
צילום: ג'ים ספרנק

 

 


זהרה שץ
פרט: הלחמות בפלסטיק
45x75 ס"מ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 




ישראל רבינוביץ
מיצב: עץ זית

 



עינת עריף / יוסי גלנטי
פרט: הדפסת צבע
40x60 ס"מ


יצחק מרשה
מיצב: טכניקה מעורבת

צבי טולקובסקי | נקודא זינגר | לידיה זבצקי | אתי שוורץ | מרים נייגר | רעיה רדליך | אפרת שוילי
יגאל תומרקין | אתי אברג'ל | אריאן ליטמן-כהן | זהרה שץ | ז'אק זאנו | ישראל רבינוביץ
עינת עריף / יוסי גלנטי
| יצחק מרשה


העולם הפרברי - קניון ממוזג ענק - גדוש בתרבות הג'אנק המפרישה הררי פסולת פיזית ורוחנית, מסה אדירה של חומר ומיד. עולם משוחרר מחוקי הכובד נאחז בקרקע בכוח הפלט - פלט (עשיר) בחומר המצמיד את האמן לסביבתו ומאיץ את עשייתו. חיפוש מתמיד אחרי הבלתי ידוע מגלה חפצים שכוחים-קבורים-זרוקים, הנאספים תוך אנליזה-עצמית שמפעילה בנו את ה"רדום", החושים המגששים להיכרות עם הזר.

התהליך - קיטלוג, עיכול ותרגום לשפה שונה - מלנכולי חושפני. ייעודו המקורי של החפץ משמעותי בטרנספורמציה של הזיכרון, עם קונוטציות תרבותיות ביסודות האופי האנושי. האדם מודע למחזור החיים בטבע, לחלקו ביקום: "כי עפר אתה ולעפר תשוב". אך בו זמנית הוא ממקם עצמו בראש כשליט בלתי מעורער, הורס ובונה, הורג ומחייה. בעוצמתו וגדולתו טמון אסונו, המוסווה במנגנון הגנה של אופטימיות הזויה. המזהם הגדול שהרכיב פצצות-גרעין גם ידע להמציא את האנטיביוטיקה.

המאה המסתיימת חיה בזיכרון עם פרגמנטים של אימה, מלחמה, הכחדה, בנייה מחדש, בהילולה של תרבות מתכלה, המוחקת את הביוגרפיה הפרטית והחברתית של האנושות. האופטימיות יסודה במיתוסים עתיקים של מוות ודחייה: דמטר יורדת לשאול, יחזקאל מעלה את חזון העצמות, והנצרות מצפה לתחיית המשיח. כל יצירה הינה אקט של דחייה. אך ככל שהגזע האנושי מזדקן, עם היקום, נישחק המיתוס ונעלם הבסיס לתקווה.

מהשחתת האורגניזם הגדול - העולם - מוביל קו ישר אל השחתת המוסר האנושי. אפוקליפסה אקולוגית ורוחנית שקצרה ידה של האנושות למונעה. האלים החדשים הפכו למיתוסים עכשוויים אודות אל שאול ופטרוני החיים. מארג הקיום נשלט ע"י חברות ענק שיצרו שרשרת חיים חדשה, בנצלן את הפסיכולוגיה האנושית - ההרסנית, כוחנית ורדופת צרכנות.מרעילי הבארות - שרי המלחמה וסוחרי הנשק, הסמים, האלכוהול - הם הקונצרנים האדירים השולטים על משאבים כלכליים, וגם על קרונות המחקר לחיפוש תרופה לסרטן או לאיידס - כדוגמת פרס נובל לשלום הממומן בתמלוגים מייצור הדינמיט. עקבותיהם ביערות השרופים, בשדות הנפט שאדיהם מרעילים את האוויר, בפסולת רדיו-אקטיבית, בכל האמצעים לצבירת עושר על חשבון החלשים מהם. בדומה להם,הקונצרנים הענקיים בארץ: בנקים, מפעלים כימיים וכו', תחת הכותרת אמנות לתעשייה.

האם מישהו נזעק להדביק למוצר פתקית אזהרה ? או שמא הנוחות שבמימון פרוייקט אמנותי ע"י מפעל זה או אחר מעוורת את אלה שאינם רוצים לראות?

 

חדוה שמש
אוצרת הגלריה החדשה


צבי טולקובסקי

עד אשר יטואטא דל-הרוח ההוא כמו הדברים כולם. תישלל ממנו אינסופיותו. כולנו נישפט,גדולים כקטנים, אחרי עינוגי גן עדן שלנו, אחרי האושר שאינו הכול, כלומר שאינו היש הגדול,כלומר הלא-כלום. יבללו אותנו, יתיכו אותנו עד שנהיה לאחד, אחד ויחיד, האחד הקוסמי הגדול, שיפנה במהרה את מקומו לאפס האינסופי של אלוהים.

אנטונין ארטו, מלחמת העקרונות


נקודא זינגר

מתוך בקבוק מס' 5:

כה נדהמתי למראה הדברים הללו עד כי במשך זמן רב לא עלה בדעתי כל הירהור בדבר סכנה לגופי; כל חששותיי היו נתונים במחשבות על דרגה כזו של אכזריות חייתית ובלתי אנושית, והזוועה של הניוון באופי האנושי אשר, אף כי שמעתי על כך תכופות, אך טרם ראיתיו כה מקרוב; בקיצור, הפניתי את פניי מהמראה הנורא; קיבלתי העלתה קבס ועמדתי להתעלף כאשר הטבע פלט את החולי מקיבתי; ולאחר שהקאתי בחוזקה בלתי-רגילה, הוקל לי מעט...

דניאל דפו, רובינזון קרוזו


לידיה זבצקי

זרעים חלולים

לפני דחייה סופית של מרחב מחייה אנושית, זרעים מגיעים לממדי ענק אך מתרוקנים מפוטנציאל יצירת חיים חדשים.

לידיה זבצקי

 


אתי שוורץ

מבט מלמעלה על החלקים המנוסרים של הגדר מגלה כי בתוך תהליך הייצור של הפלסטיק, נוצרה תופעה פנימית במפגש בין אוויר לחומר. האוויר הכלוא בחומר יוצר בועות וחללים ומתבהר חוקיות פנימית: ככל שמעמיקים פנימה, הבועות רבות יותר. בעבודה, תאי הקיום עלו הם אוסף של מקרים פרטיים שמתחברים כפילטרים של המציאות ברגע מסוים, לתוך מכלול שלם. העבודה מנסה לדמות מערכת שמווסתת, ע"י קצב פנימי, את היחסים בין מציאות לדימוי, בין פרט למכלול. הצילום בשחור-לבן משאיר את הצבע (הערך הרגשי) מחוץ למבנה היחסים של הצורות עצמן, ומאפשר מבנה שמתאר יחסים טעונים דווקא דרך תפיסת אור-צל.

אתי שוורץ


מרים נייגר

אויר, שלא ייגמר לעולם

ריאות משוועות אל החמצן האוזל מנתבות דרכן בין חנקות ורעלים, השלפוחיות הקטנות בריאותיי נושאות זיכרונות ילדות מחיי מצוקה בין עננות גזים של מפרץ חיפה.
הגנים שלי עוד זוכרים דברים אחרים...
האוויר הטוב - רק שלא ייגמר
שלא ייגמר לעולם.

מרים נייגר, ירושלים, 12 למאי, 1999


רעיה רדליך

ורוד מטיסי

"...בוורוד - צבע המסמל הדוניזם ארוטי מתפנק ונרקיסיטי ... סבך רשתות וחוטים - גידול שצמח פרא, מעבר לכל פרופורציה..."

טלי תמיר (מתוך הקטלוג לתערוכה בגלריה י. קונסטנט, רמת גן)


אפרת שוילי

צילום בשחור לבן

...מראות חזותיים של מבנים, בתים, בתי דירות, בניינים בהקמה, ממוקדים במרכז ללא אופק, תמונות חיוורות ומנוגדות ע"י אור, שטופות בצללים שחורים...
...מבנים מופשטים, מופשטים מכל הקשר, שתולים בשטחי-הפקר. מורכבים מקווים, עיקולים ומנפחים ללא משקל או מאסה, אף כי קנה המידה שלהם לא ברור לעיתים.

אפרת שוילי


יגאל תומרקין

המפד"ג מסריח מן הראש

ב - 31 בינואר 1981, מול אלון שבות, הנחתי דג קרפיון מסריח ( 600 גר') על פאטיש עשוי בול עץ, כותנת פסים של בן פורת, תלית קטן ותיל, כמחאה על מיתוס האדמה בקנאות. אולי אין זה מקרה שאלון שבות וראש צורים יושבות על חירבת זכריה אחד משלושה מקומות הקשורים בשמו של הנביא זכריה, שנרצח ע"י בני ישראל בעזרת הכוהנים, ביום כיפור החל בשבת, משום שניבא את חורבן ירושלים.
גוש עציון, ביה"ס, וסמל להתנחלות ונישול. אלון שבות, אלון גוש, אלון גוש אלון אמונים אלון שבות אלון גוש - אלון גוש - אלון אמונים אלון משתעל אלון מתנחל - אלוני ממרא, אלון מורה אלון מורה - אלון כיסא - אלון אריק - אלון תותח אלון יהוה, אלון שבות - אלון יהוה אלון חורבן אלון חורבן, אלון בכוח - אלון גולה ... אלון סוף.

יגאל תורמקין


אתי אברג'ל

ריח אלונים, רקפות ותפילת אבי עולה עם שחר קרעי מבט מתאחים נוף ילדות.
ברוש ואור ירח, ואני מחכה לבוקר שיגיע
החלום הוא מקום
האמנות היא עיר.

אתי אברג'ל


אריאן ליטמן-כהן

הקשרים

שיתוף הפעולה שלי עם קיבוץ בית השיטה נבע מתוך רצון ומתמשך לעבוד עם כמויות אדירות של זיתים, רצון שגבר כאשר צץ ועלה זיכרון עבודתי כמתנדבת במפעל הזיתים. זכרתי את השמש הלוהטת, ריח הזיתים, והכאב התמידי בכל שריריי. בעת ההיא, העמל הפיזי הגשים את שאיפתי ליטול חלק באתוס הציוני של עבודת האדמה.
CORRESPONDENCE 1998, חביות אפלות, דמויות רחם, מציג נופי מסתורים של חרצני זיתים, ורומז לדיאלקטיקה של חלום אוטופי שנשחק ע"י המציאות.

אריאן ליטמן-כהן


זהרה שץ

עובדי אלילים

"מי יאמין שיש אלים ... חמדת ליבי נשבעת בם ללא חשך לקשר, נושאת את שמם לשווא."

פובליוס אובידיוס נזו

 


ז'אק ז'אנו


ישראל רבינוביץ

גבול ההווייה

הצורך הפשוט לקבוע את שמך על הדלת, נטען במשמעות של קשר עם גזע עתיק, גזע המיצג את שורשי
הקיום בארץ. קשר שנבנה תוך עקירת העץ הקדום.

חגי שגב (מתוך הקטלוג: גבול ההוויה).


עינת עריף / יוסף גלנטי

ארץ ישראל, מקומות ראשונים, 1999

הצילומים שלנו מתארים מראות רחבים או קרובים. פרטים "מכוערים" מופיעים כאן במלוא הדרם, כמו ערמת קרשים מונומנטאלית, או בחלקי בתים לא גמורים, מוגשמים ושכוחים,המכוסים בעטרת פיגומים אוורירית.

עינת עריף / יוסף גלנטי


יצחק מרשה

מדידים

אוסף זה שהינו פסולת עבור מישהו אחר, מהווה עבורי בסיס ליצירה ולמחזור חיים נוסף. מזה שנים אני אוסף כל דבר "הנראה טוב". מה זה "טוב"? לאיזה שימוש "טוב"? לי עצמי הדבר לא ברור. פעמים אני כה חסר שליטה בתכונה זו שנדמה שפריטים אלו מוצאים אותי ולא אני אותם, כאילו מביעים תחינה, אנא תן לנו סיכוי נוסף לשרוד, לשמש, להשפיע.

יצחק מרשה

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN