דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
לילות ללא שינה - של חדוה שמש - התערוכה (23.12.04)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Alina Abramov, Video instalation "The Academy"


Amit First


Andrey lev, Inna Polonsky. Instalation "The charm of dogmatim"


Andrey lev, Inna Polonsky. Instalation "The charm of dogmatim"


Andrey lev, Inna Polonsky. Instalation "The charm of dogmatim"


Andrey lev, Inna Polonsky. Instalation "The charm of dogmatim"


Andrey Lev


Anna Epstein


Anna Epstein "The rat" & "The fish"


Boris Shpeizman


Boris Shpeizman "The lingerie"


Dimitry Patt


Dimitry Patt "Instalation"


Hanan Abu Husein


Inna Polonsky "Golden key"


Jonathan Hirschfeld "Jungle"


Lena Ruth Yukelson " Harbour "


Masha Duchovnaya


Masha Duchovnaya


Max Epstein "Black flower"


Max Epstein "The birds"


Max Epstein, from instalation " The shooting gallery"


Nataly Volkovich - Kusnetsova from "Little Gulliver" seria


Zoya Lozinsky


Zoya Lozinsky. Instalation "The edge of the dream"

אבו חוסיין חנאן | אינה פולונסקי | אנדרי לב | זויה לוזינסקיה | נטליה וולקוביץ-קוזנצובה | מקס אפשטיין | אנה אפשטיין | לב גולצר | לנה-רות יוקסון | בוריס שפיצמן | דימטרי פת | מאשה דוחובניה | עמיט פירסט | אלינה אברמוב | יהונתן הירשפלד


על הארט-במה ירושלמית החדשה

חדוה
מתוך ראיון שערכה מרינה גנקינה עם חדוה שמש ("קונטקטס", 2003)

חדוה שמש - אמנית ישראלית, דמות ציבורית ידועה. היא משמשת כנשיאת הועד הישראלי של AIAP , איגוד האמנים העולמי שבחסות אונסקו. כמו כן היא מנהלת והאוצרת ב"גלריה החדשה", הממוקמת במתחם אצטדיון טדי לכדורגל.

מניינם של אולמות התצוגה בלתי מסחריים הולך ומתמעט. לכן החלטנו לדבר עם חדוה שמש דווקא על חלק זה של פעילותה.

מתי נוצרה הגלריה הזאת וכיצד זה קרה?
חדוה: היא נוצרה לפני כמה שנים. אז עלה הרעיון לארגן כאן סדנאות לאומנים - הרי זו לא רק גלריה, יש כאן אחת עשרה סדנאות. סטודיו - זו בעיה מאוד גדולה בירושלים. בעצם לא רק בירושלים, בכל הארץ, בעיקר עבור אמנים צעירים בתחילת דרכם. ניסינו למצוא חלל ריק הניתן להסבה לסדנאות עבור אומנים צעירים. זה מקום לא רגיל לכל המושג של אסתטיקה - יכול להיות מעניין.

מי עוד מעורב בזה, חוץ ממך?
חדוה: העירייה, מחלקת תרבות ואומנות. המקום הזה לא קיים אלמלא החזון של כמה אנשים, ובבי אומנות רציניים, כמו למשל שלומי בראש. הוא למעשה זה שדחף את כל הפרויקט. .. הרעיון הוא לתת הזדמנות לאמן בתחילת דרכו ...
התבדלותם של אנשי האמנות, הסתגרות האמן בתוך הסטודיו הקטן שלו - גם זו בעיה רצינית יום. ... כאן זה שונה, זה דו שיח פתוח יותר ולדעתי נכון יותר. רצינו שכל החללים הקטנים האלה - הסדנאות - יתמזגו לתוך חלל אחד - גלריה. אמן מתבודד בסדנה שלו ויוצר שם, לאחר מכן אנו רואים את התוצאה הכללית, וזו כבר חגיגה אמיתית. הגלריה איננה פרטית, ניתן לארגן כאן תערוכות של קבוצות אמנים, לא תערוכות רגילות המשלבות יצירות של כמה אמנים, אלא דווקא להראות קבוצות שעושות ניסיונות, שמחפשות משהו חדש...
הכיוון העיקרי: לספק - לקבוצות עם רעיונות חדשים - סביבת עבודה כדי ליצור ולהציג.
הקבוצות הפוטנציאליות יוכלו לעבוד יחד גם בעתיד ואולי יפרצו דרכים חדשות באמנות. הכוונה היא לתת להם לפחות במה להופעה ראשונה, ואח"כ אולי הם ימשיכו בדרך אחרת לגמרי. זה בעצם מה שמתרחש כאן.



אנחנו

זחלנו אחד לכיוון השני בהדרגה. מצאנו זה את זה כמו משוגעים בתוך המון - אומרים שבתוך קהל של 5,000 איש הם מוצאים אנשים מסוגם תוך 20 דק'. היו לא מעט מקומות לחיפושים: בצלאל, בו למדו כמעט כל האמנים האלה, קו-ארט (הייתה גלריה כזאת בי-ם, אני הייתי המנהלת האמנותית שלה), בה הוצגו כמעט כל האמנים האלה, הדירות הירושלמיות, המשמשות ם כסדנאות, בהן נולדו כמעט באקראי יצירות נפלאות ביופיין והילדים גדלו בין ה"חבורה". התאחדו, נפרדו, שוב התאחדו - כל אלה שהיו בראש אחד. טעו - חשבו על מישהו שהוא "משלנו" והסתבר שהוא "זר".

לקראת אביב 2004 התגבש משהו המזכיר קבוצה. גם הקראדו שלה הוגדר: התצוגה כמיצג אחיד, ולא כמפגן הישגים של אמנים בודדים - ולכן כל פעם יש להציג רק עבודות חדשות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה הנוכחית, עפ"י קונספציה מסוימת ; הצהרה בדבר אסתטיקה של היופי, בניגוד לאסתטיקה של הכיעור אשר שלטה זמן רב ; נוכחות אלמנט של מלאכה - במובן הראשוני, החיובי של המילה: דיוק, ניקיון וגימור ; עשייה ארוכה וממושכת, כמרכיב הכרחי בכל פעילות שלנו - מה שנוצר במשך זמן ממושך סופג את הזמן שהוקדש לו, להבדיל ממה שנעשה בחופזה.

כל העקרונות הללו הובאו בטקסטים רבים, אשר נכתבו בתקופה הזאת, הן על ידי והן על ידי האמנים עצמם. בין הטקסטים: הקדמה שלי לקטלוג של התערוכה "גן עדן. אינברסיה", הקדמה שכתב אלברט סוויסה לקטלוג התערוכה " L.O.S " וכן כתבות של אנדריי לב בעיתון "קונטקסט".


חדוה ואנחנו
מספיק לחבר את מה שנאמר בחלקים 1 ו-2, כדי שיהיה ברור: לא יכלנו שלא להיפגש.


התערוכה
הקבוצה שלנו, שבקושי הספיקה להיווצר, החלה לגדול כבר לפני חצי שנה, ועכשיו היא מתרחבת במהירות הבזק. וזה, אנו מקווים, סימן לכך שבאמנות הירושלמית מתרחשים שינויים עקרוניים. הגדרנו שינויים אלו כהופעת ארט-במה ירושלמית חדשה. זה כמובן אינו שמה של הקבוצה, אבל אולי זה יהפוך לשם כולל לתופעה התרבותית החדשה.

בינתיים כמובן קשה לנבא מה יצא מזה. אך תערוכה זו אינה "תערוכה קבוצתית", אלא יותר "פעילות קבוצתית". כך שלפחות אחד מהעקרונות - תערוכה כגוף אחד - בעינו עומד. במה שנוגע לדמיון בהשקפה האסתטית, גם זה לא ברור היום באופן חד משמעי: הכל קרה כל כך מהר שלא היה זמן להתעמק, אם כי האסתטיקה של היופי והדיוק של הטכניקה מקובלים כמדומני על ידי כולם.

אבל יותר חשוב להתרכז לא במה שהיה, אלא באותו דבר חדש שהופיע גם הוא באופן די פתאומי. במשך זמן רב - במהלך כמה שנים - שכנענו את עצמנו ואת זולתנו, שאין שום מתח מיוחד בחיים הירושלמיים, ואן הוא בכל זאת קיים, הוא לא נוגע לנו, לנו יש עניינים אחרים. בתערוכה זו ראינו מן משחק אסתטי. המיועד לחוג די צר של אנשים המכירים היטב זה את זה (מה שהוליד את השם) אך בלי שהבחנו בכך, המשחק איכשהו הפסיק להיות רק משחק, ובכלל הסתבר שהכל אינו כפי שחשבנו.

המתח קיים, ובמקרה הזה הוא פרץ על פני השטח, למרות כל החסימות שניסינו להציב בפניו. זה בולט לעין - הנשק, המוות, האדום הלוהט בקונטרסט עם הירוק, השחור הרוטט, הלבן. וזהב - הרבה מאד זהב.

טעינו כשניסינו להתעלם ממה שקורה. המתח - הוא סימן, סמל, הוא המהות של האמנות הירושלמית, וזה מה שמבדיל אותה היום מכל אמנות אחרת. אבל ניתן לבטא את זה בעזרת האמנות, ולא ע"י סיסמאות פוליטיות המוסוות כאמנות - אנו בטוחים בכך.

לפני זמן מה נוצר אצלי הרושם שאמנים איתם אני עובדת בשנים האחרונות, נוטים לדקדנס. עכשיו כבר ברור שזה לא ככה: אם נשתמש במונחים של האמנות הישנה - מה שהם עושים מתקרב יותר לגבול של אקסטטיות גותית וצורת בארוק המתפוצצת מבפנים. איך לקרוא לזה במונחים של האמנות המודרנית - לא ברור עדיין.

וזה המצב הטוב ביותר שרק יכול להיות. הסיטואציה - בתהליך, בפיתוח, בתנועה. כפי שכתב יבגני שוורץ במחזה "דרקון": "ועל זה אדון דרקון הורה לענות: נראה..."

מרינה גנקינה, אוצרת התערוכה


"ליל הנדודים של חדוה שמש"

 עם הכניסה לחלל "הגלריה החדשה", חווים תחושה של "מקום אחר", פועל יוצא מהאסתטיקה של העבודות המוצגות בתערוכה.  רובן מעשי ידיהם של תריסר אומנים ממוצא רוסי החיים בירושלים ומאמצים לעצמם דימוי של קבוצה בעלת תכנית מוגדרת. כמו כן חשים בדיאלוג המוזר עם שלושת האמנים הישראלים "המקומיים", אשר מגישים אסתטיקה סותרת. ועוד: בניגוד לרוב התערוכות המתקיימות  במקום, "ליל הנדודים של חדוה שמש" מוצגת במשך שבוע אחד בלבד, כעין תערוכת ביניים מתוך רצון עז להציג בכל מחיר.  אפשר להגדיר זאת כתרגיל בהישרדות, תכונה חיונית למי שכונה ע"י אדוורד סעיד כ"אינטלקטואל הגולה". סעיד ראה בגלות לא רק סיטואציה ממשית, אלא כמצב מטפיזי המעמיד את האינטלקטואל  הגולה בעימות עם החברה שבה הוא חי. חברי הקבוצה מודים באופן גלוי בתחושה זו של "להיות בשוליים  ...לעולם לא מסתגל עד הסוף,

לעולם בתחושה של להיות מחוץ לחברה הקרובה והמוכרת של המקומיים", ותחושתם זו מהדהדת בעבודותיהם. כל ה"רוסים" - להוציא את נטלי וולקוויץ-קוזנטצובה שלמדה במוסקבה - הם בוגרי בצלאל, רובם מהמחלקה לעיצוב בקרמיקה וזכוכית, אחרים מהמחלקה לצילום ואמנות. ואולם כולם חשים עצמם כמי שמחוץ לשיח של הזרם המרכזי באמנות הישראלית. תחושת הגלות, הפנימית- סובייקטיבית, מודגשת גם במיקומם הגיאוגרפי. ידוע שירושלים סובלת מזה עשרים שנה ויותר ממצב של "גלות" ביחס לשיח האמנותי המקומי, המתנהל ברובו בתל אביב רבתי - מצב כאוב המוכר לכל אמן, אוצר או מבקר החי בירושלים. למעשה, זה לא מהיעדר אמנים ברמה גבוהה, או ממיעוט אירועי תרבות אלטרנטיביים: בשנים האחרונות מארחת העיר את אירועי ה"הארה" של קבוצת "סלמנקה", ודומיהם מטעם "הזירה". המצב אנדמי, ושורשיו במחסור בגלריות מבוססות והיעדר גב כספי, כעדותם של רוב האמנים המציגים בתערוכה זו.

אם כן, מדובר בגלות כפולה ומכופלת: מארץ המוצא, ממה שהם מגדירים כאסתטיקה "המקומית", ומהשיח הדומיננטי. גלות זו - "מצב ביניים, לעולם לא בהשלמה מלאה עם המיקום החדש ולא לגמרי משוחרר מהישן ... נוסטלגי, סנטימנטלי"  כדברי סעיד - מתגלה לעין מיד, בין אם בעמדה הדוגמטית החדה בפסליה של איננה פולונסקי, או בציוריו של אנדריי לב עם המראה הכאילו-אריסטוקראטי, או בצילומיה של מאשה דוצ'ובנאיה ההופכים את נופיה המוכרים של ירושלים לעולם חידתי-גותי. עבודותיהם של חברי הקבוצה מתאפיינים באסתטיקה עזה של יופי ומלאכת מחשבת, המחייבים דיוק, גימור ועבודה סבלנית - כך לדבריה של האוצרת, מרינה גנקינה, שהגיעה ארצה ב - 1990 ועובדת בספרייה של מוזיאון ישראל מאז 1991. עבור בוריס שפייזמן, העיקר הוא הזריזות, והתמודדותו עם חומריו, זכוכית ונחושת; עבור דימיטרי פט, זוהי אהבה כעין פטישיסטית כלפי חפצים "רפואיים" מעשי ידיו; ועבור מקס אפשטיין, אלה הם זיכרונות אוטוביוגרפיים, המקופלים בצילום של נער המכוון לעברו אקדח. חברי הקבוצה דוחים את ההזדקקות ל"רדי-מייד", האסתטיקה של הכיעור ומה שהם מגדירים כ"אמנות פוליטית" - כל מה שהם רואים כמאפייניה של האמנות הישראלית. הצהרתם הפוליטית מקופלת בכללים המחמירים של האסתטיקה, ומכאן הדיאלוג המוזר עם עבודותיו של עמית פירסט, עם ספרי הלימוד הפלסטינים שערמה חנאן אבו חוסיין, ועם הציורים של יונתן הירשפלד המציגים את האסתטיקה הפשיסטית ושלטון הגבר - כל אלה חורגים מכללי האסתטיקה של הקבוצה הרוסית.

אשתקד, מרינה גנקינה אצרה תערוכה בשם "גן עדן" בגלריה זו.  חדוה שמש, הרואה ב"גלריה החדשה" כעין מעבדה עבור דיאלוגים מסוג חדש, פנתה לאחרונה לגנקינה בהצעה לבחור מעבודותיהם של האמנים המאכלסים את הסדנאות במקום, כדרך לשבור את בידודם. גנקינה קיבלה את האתגר, אך מודה שחוסר זמן היקשה על מלאכתה. למרות ש"רדי-מייד" אינו קביל, היא רואה שחוברות הלימוד של חנאן אבו חוסיין קונטרפונקט מבורך.

משותף לכל האמנים החולקים את החלל רגש חם כלפי חדוה שמש. לדברי גנקינה, שמה של התערוכה מהווה מחווה לשמש, האדם היחיד המנהל דיאלוג עם הקבוצה מזה מספר שנים ושנתן להם מקום להציג את עבודותיהם. כך הפכה "הגלריה החדשה" לביתם.  ביום ה' הקרוב, ה - 30 בדצמבר, האמנים מזמינים את הציבור לחלוק עמם לילה מרטוני של מוזיקה ופסטיבל וידיאו אשר ייפתח בשעה 21 ויימשך עד עלות השחר. כך הם יגשימו את שאיפות הדיאלוג של חדוה שמש, ואולי גם יצעדו צעד קטן לשבירת מעמדם כ"גולים".

אריאן ליטמן-כהן


אבו חוסיין, חנאן

נולדה ב- 1972
גרה בירושלים.
1992-1995 בית-ספר לאמנות גורן, המכללה עמק ישראך.
2000 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לאמנות.

פרסים:
1996 - פרס קרן שרת, ישראל.
2000 - קרן היינריח בול, גרמניה.
2004 - פרס, "אמן צעיר" מטעם משרד החינוך התרבות והספורט.


אינה פולונסקי

נולדה ב- 1968
גרה בירושלים.
1999 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי וזכוכית.

פרסים:
1996 - פרס קרן שרת, ישראל.
1997 - פרס רוזנבלום, ישראל.
2001 - פרס רוטשילד, לונדון, אנגליה.


אנדרי לב

נולד ב- 1974
גר בירושלים.
1991-1993 למד בלנינגרד באוניברסיטה, מחלקת מכניקה ומתמטיקה.
1999 בוגר אקדמיה לאמנות "בצלאל".


זויה לוזינסקיה

נולדה ב- 1977
גרה בירושלים.
2002 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי וזכוכית.


נטליה וולקוביץ-קוזנצובה

נולדה ב- 1955
גרה בבני-עייש.
1985 בוגרת מכון לאמנות ע"ש סוריקוב, מוסקבה, רוסיה.
1991 חברה באיגוד האמנים הסובייטים.
1994 חברה באגודת הציירים והפסלים בירושלים.

פרסים:
1996 מלגה ממשרד התרבות, שלזביג-גולדשטיין, גרמניה.
1994 פרס ע"ש שושנה ומורדכי איש-שלום.
2003 קיבלה פרס החינוך והתרבות והספורת -נסיעה לקריית אמנים בפריז "הסיטה"


מקס אפשטיין

נולד ב- 1974
גר בירושלים.
1997 בוגר אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי.
1999 סמינר פתוח לצילום, רמת גן.

פרס:
1994 קרן שרת, ישראל.


אנה אפשטיין

נולדה ב- 1973
גרה בירושלים.
2000 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לצורפות.

פרס:
1994 קרן שרת, ישראל.


לב גולצר

נולד ב- 1975
גר במושב ניר-חן,
2000 שער נגב. בוגר, מגמה לקולנוע.


לנה-רות יוקסון

נולדה ב- 1978
גרה בירושלים
2002 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי.


בוריס שפיצמן

גר בירושלים.
2004 בוגר אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי וזכוכית.


דימיטרי פת

נולד ב- 1978
גר בירושלים.
2004 בוגר אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לעיצוב קראמי וזכוכית.


מאשה דוחובניה

נולדה ב- 1977
גרה בירושלים
2004 בוגרת אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לצילום.


עמית פירסט

נולד ב- 1972
2000 בוגר אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לאמנות.


אלינה אברמוב

נולדה ב- 1973
גרה בצרפת.


יהונתן הירשפלד

נולד ב- 1979
גר בירושלים
1997 בוגר תיכון לאמנות.
2004 אקדמיה לאמנות "בצלאל", מחלקה לאמנות.

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN