דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
קורבן - התערוכה (5.4.05) התערוכה שרצה כעת



אסד עזי


אסד עזי


אסד עזי


אסד עזי

 

 


אושרת הלן בנתור


אושרת הלן בנתור


אושרת הלן בנתור


אושרת הלן בנתור


אושרת הלן בנתור


אושרת הלן בנתור

מיתוס הקורבן - עקודים לנצח

הסיפור אודות עקדת יצחק מהווה שיא בסיפורת התנ"כית, בחסכנותו העילאית. דרמה מקפיאת דם נמסרת בקיצור נמרץ, באמצעים מינימאליים, ללא מלה מיותרת. ואולי דווקא בשל כך הוא ממקד אליו תשומת לב בכל דור, כשמיעוט הפרטים מגביר את עוצמתו ושובה את לב הקורא.

העקידה היא נושא מרכזי בתפילה, בפיוט, וביצירה האמנותית בכל הזמנים. במהותו המצמררת, הסיפור העסיק רבות את חז"ל ואת חכמי כל הדתות, שהרבו לעסוק בו. ואין זה פלא, כי הסיפור מעלה תהיות רבות, הנוגעות בבעיות היסוד של התיאולוגיה והמוסר.

מדוע הועמד אברהם בניסיון כה אכזרי?
מדוע אל "יודע-כל", הבוחן כליות ולב, זקוק למבחן לנאמנותו של אברהם?
מדוע בכלל נדרש לאל הצדק והמוסר קורבן דם?
מדוע נתבע אברהם להעמיד את הצייתנות לאל מעל לצוו המוסר והרגש האנושי הבסיסי ביותר?


 

הראייה התיאולוגית
לכאורה, יצחק נבחר לעקדה בשל היותו יקר ויחיד לאביו ("קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת..."). אך למעשה יצחק לא היה "יחידו", כי הרי לאברהם היה בן נוסף, ישמעאל - שגם אותו הוא "מקריב" בהמשך, כאשר הוא מגרש אותו ואת אמו הגר אל המדבר.

חשוב לציין כי המסורת האיסלמית הופכת את התפקידים: שם הקרבן המיועד לסכין הוא ישמעאל. אבל הסוגיות אינן משתנות.

הקשר בין שני האחים-למחצה חורג מעבר להקבלה שבמעמד הקורבן: גורל כל אחד מהם נקבע עפ"י מצוות האל - זה לעקדה, זה לגירוש. אך כמו הגזירה האכזרית, גם רווח והצלה בידי שמיים, וכל אחד מהאחים ניצל מהגורל הצפוי לו, ברגע האחרון ובהתערבות מלמעלה.  והמעגל נסגר עם מות אברהם, כאשר שני האחים - היריבים לכאורה - מתאחדים בעת קבורת אביהם.

דווקא ההקבלות הרבות בין סיפורי יצחק וישמעאל מעצימות את הדילמות התיאולוגיות הנובעות מהאכזריות שבצוו האלוהי. מדוע נדרש אברהם להקריב את היקר לו מכל? המאמין יענה בפשטות כי בכך בחר האל לבחון את אמונתו של האיש.

תשובה כעין זו עשויה לספק את המחזיקים באמונה המסורתית בכל אחת מהדתות המונותיאיסטיות. אך הספקן - ביחס לדת זו או אחרת - יחפש תשובות בכיוון שונה.


במבט אפיקורסי בעין אפיקורסית
עבור אפיקורס, לא קשה לפענח את תפקיד האל בסיפור העקדה. אלוהיו של אברהם הוא - בו-זמנית - יוצא - חלציהם ויריבם של האלים הפגאנים בני תקופתו, איתם ונגדם נדרש להתייצב כ"אלוהי צבאות" . כקמיע המבטיח ניצחון בשדה הקרב, נדרש אל צמא-דם ושרירותי, הזכאי דווקא בשל כך לנאמנות עיוורת מצד מאמיניו. נאמנות זו ניתנה להוכחה ע"י היענות ללא-עוררין לתביעה השרירותית של האל ונכונותה של קהילת הנאמנים להקריב את כל היקר לה.

ובהמשך לגרסת הסקפטיקן: במשך הזמן הוסיפו לאל תכונות של " רחום" ו"מטיב", אך גם אז מתעורר החשד שזה לא יותר ממשחק של "שוטר-טוב-שוטר-רע".כאילו שהדת רומזת לנו שאם לא נגיע לעמק השווה עם האל ה"טוב", מיד יופיע בן-דמותו הארכאי הקשוח כדי להעניש את הסוררים. לכן מוטב שניכנע ללא תנאי, שנציית. חלומו של כל שליט.

כי כאן, לדעת רבים, משמעותו העמוקה של סיפור העקדה, ובעצם, של כל אמונה דתית. בפשטות ייאמר: הדת ממלאת פונקציה חברתית מובהקת, בשירותו של מי שאוחז במושכות. כי כך הופך כל אדם ל"אברהם" הממושמע. כי הציות לאל "האחד והיחיד" מיתרגם בקלות לצייתנות לשליט ("בחסד האל" בדרך כלל). כשם שאברהם נכנע לגחמותיו האכזריות של האל המצווה אותו, כך אנו נדרשים בכל עת להתייצב עם סכין שלופה, נכונים לכל.  לפקודה תמיד אנחנו, אמן.

קרבנות - גורלם נקבע בידי הנסיבות, ללא אחריות או בחירה בידם.

קורבן הוא ילד פלסטיני הנהרג ברחוב בעת חילופי אש.
קורבן הוא אחיו השונא עד טירוף, עד לנכונות להתאבד ולרצוח חפים מפשע.
קורבן הוא נערה ישראלית המתרסקת בפיגוע.
קורבן הוא הילד שהיא לא תלד.
קורבן הוא בן-דודה הזועם, המתייצב במחסום ומכה ללא רחם.

כל אלה הם קורבנות למה שמתרחש כאן, כלי משחק בידי פוליטיקאים ואנשי צבא, סרבני פשרה ושלום.


 

על התערוכה

בבואנו לעסוק בזהות האני - מתוך זיכרון קולקטיבי של הקורבן, ובהעדר חוויה ישירה של האירועים - היצירה האמנותית משנה צורה תוך כדי התהוות מחדש. סיפור,אירוע,טראומה,העוברים טרנספורמציה ושיבוט יצירתי, הופכים את חווית האחר לזהותו של ה" אני" של היוצר.

כך בעבודותיה של יוספה דרשר אשר, בעקבות אביה, מעתיקה את זהויות משפחתה לזהותה היא. טרנספורמציה המולידה זהות חדשה אשר נבנית מתוך הזיכרון של האחר. מסע אל העבר ההופך להווה ולזיכרון פרטי של היוצר.

עסד עזי משליך אותנו ישירות אל החוויה של הקורבן ,בהתבוננות בלתי אמצעית באספקלריה של המצפון האישי. זהות הקורבן והמקריב משתקפת מתוך המראה ומונעת מהמתבונן את השכחה. מפגש אינטימי עם הכאב - כאב של כולנו,כאב חובק עולם - על אובדן חיי ילד באשר הוא.

יצירתה של אשרת בן תור מהווה צומת ,מרכז עצבי של החוויה הנשית, זהות כאובה, מודעת לקורבנות העתיד. חיבורים אין סופיים, מעגליים, רחמיים, הקשרים בין הכאב והיופי, הנושאים בתוכם תיקווה ומרפא. התבוננות בפצע הפתוח המשנה אותנו ,מעירה ומזככת את הזיכרון.

קורבן האם הוא גם קורבן הנשיות. ביד בוטחת של היוצרת, "האם הגדולה" מוליכה אותנו כסומים בדרך הייסורים, בתוכנו, מחוץ, ומעבר הזמן. האם זאת הדרך לפיוס והבנה?

חדוה שמש
אוצרת הגלריה החדשה


יוספה דרשר

                

                

                

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN