דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
ארטרנד - 8.1.09

 

 

ירושלים המבקשת לשקם את כבודה

בהתייחסות לתערוכה "ירושלים שברי פנים"
ירושלים יש לה את כל הסיבות להיות עיר מרכזית בעולם החקוקה בראשו ובנפשו של כל אדם בתבל, ללא הבדלי דת מין וגזע, וגם בהבדליהם. וכאשר בנכר, "עין לציון צופיה" המבט הפנימי נוקב מזרחה, ממוקד לירושלים וממש לא לתל-אביב. והנה בימינו אנו, ירושלים כמו נדחקת ממעמדה הרם בתודעה, ומי שדוחקת בה ואותה זו העיר תל-אביב, כתחליף-מודרני יהיר וזחוח למרכז רוחני-תרבותי-אמנותי עכשווי עם "טעם של חו"ל". ואילו ירושלים כמו נצרבת בתודעה הישראלית, כמקום בעל אופי דקדנטי "רדום", "מיושן", "באנאלי", "משעמם", "בעייתי", "מטונף", "דחוק" ו"אפל".

בין ירושלים לתל-אביב
מהרגע שירושלים הפכה ל"ירושלים השלמה", מהבחינה הפוליטית החלו בעולם להתייחס לתל-אביב כ"עיר בירה", "ממשלת תל-אביב", "מרכז התרבות והאמנות הישראלית" וכן הלאה. מטבעות לשון שכמו הקיאו, נקעו, התנקו והתנתקו, מכבודה של ירושלים. ובפועל - רוב השגרירויות הזרות ממוקמות,  בניגוד לכל מקום בעולם, לא בעיר בירתנו ירושלים,  אלא בכרך הגדול תל-אביב. ירושלים היא עיר השרויה בסינדרום של עצמה, כמו איבדה עצמה לדעת: מקבלת צביון של קונפליקט דתי מקומי מחד ופוליטי כללי מאידך...; דברים אלה נכתבים בחיל ורעדה, בתחושה של "קטונתי" מלגעת במילים במה שעצום ונשגב ממני. אך לא יכול להימנע.
ירושלים הפכה מגוף ורוח עצומים מאיתנו ל"שברי פנים". לא בשל אורה, אבניה, לא בשל ההיסטוריה שלה, לא הנוף, לא בשל רוחה האלוהי העילאי, אלא בני האדם בהבל פיהם ובהבל מעשיהם, הם שהורידו  את העיר שאולה (כביכול). ואחרוני מוקיריה "החילוניים" הירושלמיים מנסים לשמור על הגץ שלה, מנסים להחזיר לה ולו מעט מהוד רוממותה האבוד.

שברי פניה השונים של בירתנו
גם התערוכה שברי פנים המוצגת בבית האמנים בירושלים, היא טיפה בתוך הים הזה, אין בכוחה הדל להתיימר להחזיר את האבדה, אך יש בכוחה לבטא את התחושות השונות של מי שעדיין רוצים ביקרה של ירושלים העכשווית. התערוכה היא נושאת דברם של מי שהתייאשו ועזבו, של מי שהתייאשו ובכל זאת ממשיכים לחיות בעיר כמתוך הרגל, חוסר ברירה, תקיעות ועייפות נפשית, ושל אלה המקווים לשינוי כמו של אלה הפועלים לשינוי.
את המסרים שלהם הם מעבירים באמצעי שהם מכירים, שכן דעתם היא אמנותם. בתערוכה שבעים ותשעה אמנים, המעבירים לצופה שבעים ותשע השקפות, מחשבות, סברות, עמדות, נקודות מבט, תחושות, רגשות ותובנות שונות ואף משונות על ירושלים. לכאורה יכולה להיות זו קטסטרופה-קקפונית, אך השכילו אוצרי התערוכה חדוה שמש, צבי טולקובסקי, ישראל הדני, לארגן ולהציב תערוכה מאוזנת, רגועה יחסית ונעימה לעין, הגם אם היו בה שבעים ותשע "צרימות" שונות. ערכה של התערוכה הוא במגוון הדעות והתפיסות השונות הן מבחינת החומרים, האמצעים תחומי היצירה המגוונים, והן מבחינת האמירות או השתיקות המתבטאות ברישום, ציור, קולאז', אסמבלאז', פיסול, הדפס, צילום, מיצב, מיצג, סאונד ווידיאו.  החלוקה לפי כתוביות כפי שנשתלו על קירות בית האמנים בירושלים, מנסה לסווג את העבודות בתערוכה לקבוצות מאורגנות כלשהן; וזאת, למרות מגוון "שברי הפנים" והתוכנים השונים בהקשר של ירושלים בהווה ועל בסיס העבר; ובכתוביות, מילים האומרות כמעט הכול: "קולות ואמונות שזורים זה בזה. קנאות מתבדלת. דחייה, החרמה, חלום של עיר אחת". "לראות את המקום מרחוק כאברהם ההולך לעקדה, אולי כדי לא לראות את המקום מקרוב. להתבונן ביופי לא בכיעור". "לחלום את ירושלים של מעלה, להמריא אל מרומי מה שיכול היה להיות, אל שמי הבלתי אפשרי". "להלך ברחובות ירושלים בין קדושה וטוהר לשברי-הווה מושלכים". "מושב האל וגיא בן הינום. אש זרה ואש טהורה. עובדי האלוהים עובדים את אליליהם, האל מבקש את האדם". "עיר קשה, עיר מתקשה, עיר המקשה את הלב." "עיר מחולקת, מעוררת מחלוקת, מועדת ללשון חלקלקה".  "להסיר שכבות הווה ולחשוף עבר כדי לעצב הווה; כדי להשליט את ההווה שלך; כדי לברוח מההווה; כדי שהקרקע תהיה יציבה יותר." "לתמצת בקו ובתמונה את שאלף מילים לא יאמרו, לתת מבע לנסתרי ירושלים של הנפש.""קולות  ואמונות  שזורים זה בזה. קנאות מתבדלת. דחייה, החרמה, חלום על עיר אחת." לקט מתוך פסוקים לעילא שכתב עמיר יהודיה לקטלוג התערוכה, ויש בהם תבונה ועומק רב. 

תערוכה חשובה המכילה פיסות משברי פניה הרבות של ירושלים, שבאה לידי ביטוי אצל שבעים ותשעה אמנים ושלושה אוצרים; כאלה שעדיין איכפת להם מירושלים ואשר מנסים בכוחם הדל להשאיר את ירושלים כמהות חשובה ביותר בתודעה הקיומית של כולנו. ואולי גם בזכות טיפה רבת גוונים זו הנושרת בתוך ים האדישות, האי-אכפתיות והציניות, להציל משהו מכבודה האבוד של העיר.



דלית שרון ואלדד שאלתיאל, בית"ר/ סכנין, 2006, וידאו, 3 דק'

 


מרק ינאי, רחוב ברזיל קרית יובל, 2007, שמן על בד, 162X114

 


לאובר מרסלו, בהלת הזהב, ירושלים, 1998, הדפס למדה, 40x60

 


לוי רענן, אבו טור, ירושלים,1987 תצריב, אקווטינטה, שעווה רכה, שעווה קשה, אקווטינטת סוכר וגלגלת על נייר 76x105

 


סימן-טוב רונן, דרוש מלך, 2007, שמן על נייר פרגמנט, 178x198

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN