דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
ארטרנד - 23.7.08

 


קרסטן הולר (שבדיה),
"קשה, קשה להיות תינוק",
נדנדת תינוקות וקונסטרוקציית מתכת

 


אנסלם קיפר (גרמניה),
"פתיתים שחורים", בעקבות פאול צלאן,
ענפים על תצלום מודבק על קרטון

 


סו דה בר (ארה"ב),
"מהפכה מתמשכת",
תצלום מודבק על אלומיניום

 


דגלס גורדון (סקוטלנד),
"לעולם לא עוד" (תשליל שחור בראי),
תצלום, הדפסה דיגיטלית


אנה באומגארט (פולין),
"ורוניקה",
פסל שרף אקרילי

רעידת אדם במוזיאון על התפר
מוזיאון על התפר מצהיר על עצמו: "מוזיאון חברתי-פוליטי לאמנות עכשווית, יחיד במינו בישראל, הממוקם בירושלים על התפר בין מזרח ירושלים ומערבו - ומסמל את התפר העדין שבין מזרח ומערב במובנו הגלובאלי יותר".
רפי אתגר מנהל ואוצר המוזיאון מכריז בפסקנות: "המוזיאון הינו מוסד פרטי ועצמאי. הוא מעלה לדיון סוגיות שנויות במחלוקת, במטרה להשפיע על השיח הציבורי במציאות מורכבת. משימתנו מקבלת משנה של חשיבות כיוון שאנו רואים את העולם באמצעות העדשה של הקונפליקט באזורנו. עלינו לקדם דיאלוג בתוכנו למרות חוסר ההסכמות ולשאוף למחויבות חברתית המבוססת על המשותף ועל המאחד ולא על השונה והמפלג" . המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות שלדברי אתגר - "עוסקות בתפרים לאומיים, מעמדיים אתניים ואחרים במטרה להעלות לדיון ציבורי סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת".

תערוכות כתוצאה של סיעור מוחות
מוזיאון על התפר מנסה לפנות לנישה מחודדת בתוך היצירה המתחברת למציאות שלנו -  הקטע חברתי פוליטי שבאמנות העכשווית.  בתערוכות המוצגות במוזיאון ההתייחסות לבעיות החברתיות והפוליטיות בישראל מהווה רק היבט אחד בתוך מכלול היבטים-גלובאליים בנדון. לכן האמנות הישראלית מיוצגת במוזיאון תמיד בצידן של יצירות המיובאות מרחבי העולם, בהתאם לנושאים שנקבעו לתערוכות השונות המוצגות בו.
בשיחה ערה שהייתה לי בזמנו עם אתגר, הוא סיפר לי שהתערוכות נוצרות כתוצאה מסיעור מוחות אינטלקטואלי  בין מספר אמנים מובילים, פילוסופים, אנשי רוח, פרופסורים והוגי דעות בנושאי חברה כלכלה ופוליטיקה בולטים מישראל. כל תערוכה עוברת מיקוד לנושא חברתי אחר, למשל, התערוכה הקודמת "חיים חשופים" -  תערוכה שלישית בסדרת תערוכות העוסקות בזכויות אדם. תערוכה, שלדברי אתגר, "שאפה לגעת בתפר ההולך ונפרם בין מצבים חריגים למצבים נורמטיביים, ולהצביע בנחישות על המקום שבו מצב החירום הזמני הופך למצב לגיטימי מתמשך, אשר מוביל בסופו של דבר לפרנויה של חשדנות ולשימוש באלימות לצורך השכנת סדר ציבורי".

רעידת אדם
בתערוכה  הנוכחית,"רעידת אדם", אותה אצר רפי אתגר, הפן שאמור להיות מוצג בו בעיקרו עוסק בנושאי החרדה והטראומה. וכפי שאתגר מביע בין השאר באותו סגנון הבעתי המייחד אותו : "רעידת אדם מבקשת לרעוד את רעידת הזהות והאחרות אל מול החרדה, לחשוף ולהדגיש את תהליך התמודדותנו הרגשית עם סביבתנו, וכן לבחון מבעד לפריזמת החרדה את תגובותינו כנפגעים וכפוגעים - כל זאת במטרה לנסות להבין את הדינאמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים ולהשפיע עליה.
החרדה היא גורם מרכזי ביחסי הגומלין של האדם עם עולמו. בבחינת קשר זה הופכת החרדה לסמל מורכב: היא אינה מתמצה בתחושת חוסר האונים של האדם נוכח מציאות חייו, אלא אף טמון בה כוח מכונן, של תמרור אזהרה ואף מבע אקזיסטנציאליסטי, שבאמצעותו יכולים אנו להביט במשמעויות שמקבלים חיינו.
באמצעות קשת של יצירות מבקשת התערוכה לבחון את החרדות הלאומיות, האתניות והגלובליות מתוך דיאלוג עם חרדת ה"מאוים" של זיגמוינד פרויד וטקסטים פרי עטם של הוגים ואנשי רוח מרכזיים כמו הומי ק. באבא, דומיניק לה קפרה, אביעזר רביצקי ,טוני מוריסון, קתי קרות ועוד.
רעידת אדם, מצטרפת אל רצף התערוכות שקדמו לה בניסיון להפגיש בין אמנות, הגות תיאורטית וקהל המבקרים, וכן לנסח אמירה אתית נוספת ברוח תפישתו של מוזיאון על התפר, הקורא להפגין אחריות פוליטית ולנקוט עמדה חברתית".

מציגים וקטלוג
בתערוכה מציגים האמנים הבאים: אנסלם קיפר (גרמניה); דאגלס גורדון (סקוטלנד); יעל ברתנא (ישראל); אלפרדו ג'אר (צ'ילה); צ'ארלס סנדיסון (אנגליה); שטפן קאלוצה (גרמניה); אדם אדאח (פולין); מקס שטרייכר (קנדה); פבל וולברג (ישראל); צ'יהארו שיוטה (יפן); דניאלה קומאני (איטליה); נו סונטג (דרום קוריאה); אנה באומגארט (פולין); אנדרה קורפיס ומרקוס לופלר (גרמניה); אסף בן צבי (ישראל); בטינה פואוסטצ'י (גרמניה); בועז אהרונוביץ' (ישראל); דוריס בוהלר (ליכטנשטיין);גולינסקי אנדריאס (שוויצריה); אווה האראבאש (פולין); גולי זילברשטיין (ישראל);
כריסטוף וודיצ'קי (פולין); מאגנוס בארטאס (שוודיה); פאולינה ואלנברג-אולסון (שוודיה);
ראאד בואיה (הרשות הפלסטינית); רפל יקובוביץ (פולין); שרה נינד (קנדה); שי קרמר (ישראל); שרון פוליאקין (ישראל); סופיה פטרידס (יוון); סטינסלב קובה (פולין); סו דה בר (ארה"ב);

הקטלוג עב הכרס והמושקע, שנלווה אל התערוכה, עם אסופה של כתבים שונים כגון "פני החרדה" של ניצן רותם, "פואמה על שואת ליסבון" של וולטר, "המאוים" של זיגמונד פרויד, "ארץ ישראל: כמיהה וחרדה בספרות הישראלית" של אביעזר רביצקי ועוד אחרים וטובים,  משלים לתפיסתו האישית של רפי אתגר את העבודות המוצגות בתערוכה.

עטיפה מפוארת לנושאים קשים
ובאשר ליצירות בתערוכה, לדעתי, יופיו של המוזיאון ומאידך מבנהו הנתון על מימדיו המוגבלים הם בעוכרי היצירות. עטיפה מפוארת וצרה לנושאים קשים ביותר כאלימות, רעב, פחדים, חריגות, אימה, עוול, עושק ודומיהם.
כל יצירה בפני עצמה ככול שתהיה מרתקת ומשמעותית ביותר, הרי בשל האסתטיקה הדרמטית בהעמדת העבודות, ובשל צמידות העבודות זו בצד זו, הן כמו מנטרלות זו את זו.  גודש מידע ויזואלי המכהה את החושים והרגש מבלי לתת זמן לנוח ולהתאושש מכל מסר ומסר בנפרד.  התחושה היא כמו הנך נמצא בשיח פסבדו-אינטלקטואלי, מעונב מדי, בסלון מהודר מדי, על בעיות העוני, הרעב, הרצח, הפחדים והטראומה שבעולם.
אפילו עבודה מעולה כ"פתיתים שחורים, בעקבות פאול צלאן" (2005) - ספר האמן (32 עמודים) של אנסלם קיפר (אמן מוערץ עלי!), מאבדת מעוצמתה במיקומה הצפוף והדחוק; וכידוע, עבודות קיפר, ולא משנה מה גודלן, זקוקות למרחב נשימה רב וזמן ראוי לעיכולן.

קשה, קשה להיות תינוק
דווקא העבודה "קשה, קשה להיות תינוק"  של קרסטן הולר (אמן בלגי היוצר בשבדיה)  שאינה נמצאת בקטלוג ושייכת לתערוכה הקודמת - "חיים חשופים", מצליחה לגרום ולעורר באופן מוחשי ביותר   "רעידת אדם", פיק ברכיים - הנובע מאימה ופחד תחושתיים ממשיים: נדנדת תינוק אדומה שהוצבה על בלימת מעקה הברזל במקום התצפית הגבוה ביותר של המוזיאון. רק עצם המחשבה של התנדנדות או נדנוד תינוק במיצוב כזה מעורר חלחלה וכמו מכה בחוזקה בבטנו של המתבונן. אין ספק שהעמדת העבודה בנקודה זו הצופה על התפר בין מזרח ירושלים ומערבה, מעניקה אסוציאטיבית ליצירה זו משמעויות סמליות, שהן הרבה מעבר לפחד ואימה האנושית הראשוניים וכוללת גם משמעות פוליטית. לא משנה אם מדובר בתינוק ישראלי, פלשתינאי, או כל תינוק אחר בעולם שנולד לתוך מציאות תפר שבין סיכונים, חרדות, זוועות ופלצות שעומדים לפתחו בעולם, שלעוותנו וצערנו, מלא עדיין בסכנות קיומיות הרות אסון כאב, יגון ומוות.

עבודות בולטות
עבודות שבולטות בעיני הן עבודות הצילום של הצלם פבל וולנברג כגון הצילום "ג'נין" - תנועת חיילים ישראליים המתערערת לה בתוך גן פסטורלי להפליא, ואתה תוהה: האם זהו גן אמיתי או צילום של גן (גן באהי?) שהחיילים ניקרו לפניו, או אולי פוטו מונטאז' - כך או אחרת המסר עובר ומחלחל.
"בין", היא עבודת תצריב קו, אקווטינטת סוכר וחומצה חיה, מרתקת, של אסף בן צבי; מופשט גדוש סריטות וצריבות מצמררות עם המילה "בין" כתובה בין שני חלקי הפעילויות שבתצריב.
"בתרדמה" - צילום של צ'יהרו שיוטה (יפן) המראה מיטות בית חולים בתוך אולם ריק מאדם אורות דולקים בו וסבך של חוטים מתאבך בו וגורם לאי-שקט, תמיהה ופחדים בלתי מוסברים.
טקס אשכבה אישי מבוים של האמנית זואנה יונין (פולין) - "ראיתי את מותי/טקס אשכבה", בוידיאו.
נו סווטג מדרום קוריאה - "מכונת השכחה" תצלומים מתכלים על  קבריהם של קורבנות הרג בעקבות הפגנה בקוריאה.
"להבה דוברת" 2 - וידיאו של כריסטוף וודיצ'קי (פולין) תנועת הלהבות בהתאם לדיבור מספרי סיפור עדויות מצמררות של מי שעברה את השואה אל מול סיפורו של מפקד כוח בצבא ארה"ב המתאר הרג חפים מפשע בעירק על-ידי חיילי ארה"ב.

למרות ההסתייגויות זו תערוכה המגרה את בלוטות המחשבה ולכן מומלצת ביותר

שעות פתיחה של המוזיאון:
א'- ה' בין השעות 09:00 - 17:00; ימי ו' בין השעות 09:00 - 14:00

שלמה הר-פז 

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN