דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
ארטרנד - 27.6.08

 

 

נלבישך שמלת בטון ומלט

על המיזם "נלבישך שמלת בטון ומלט" סיפר לי יניב שפירא בהתלהבות רבה כאשר היה פה אצלנו בגלריית "בית האמנות" במבשרת ציון, לרגל השתתפותו בשיח גלריה לתערוכתו של פיני צינוביץ ז"ל. הבעתי אז את התרשמותי מהרעיון והתוכניות והבטחתי להתייחס עליהם בכתבה. דבר שאני מקיים עתה באיחור מה. ומכיוון שהמיזם הסתיים, ההיבט שלי כאן הוא בהתייחסות לתופעה ולמהות של הגלריה בקיבוץ כפי שבאו לידי ביטוי מודגש גם ב"נלבישך שמלת בטון ומלט".
במיזם אמנותי רחב ממדים שאיגד את כלל הגלריות בקיבוצים לרשת "קיבוץ-גלריות" אחת גדולה.  פרויקט שהחל עם חגיגות יום עצמאות השישים למדינה באחד במאי (חג הפועלים, כמה סמלי...), והכותרת שלו: "נלבישך שמלת בטון ומלט"" - שורה הלקוחה מתוך "שיר בוקר" של נתן אלתרמן, שנכתב כשיר אהבה למולדת בשנת 1937. שיר שנודע, בין השאר, כמייצגו של פרויקט "בניין הארץ" של שנות החמישים והשישים, שכלל בניית שיכוני עולים והקמת קיבוצי-ספר ומושבי עולים.

גלריות הקיבוצים
יניב ביסס את המיזם כרשת גלריות הקיבוצים: הגוף שבמרכזו עומד הלב - גלריית הקיבוץ שבתל-אביב.
גלריית הקיבוץ אותה מנהל יניב שפירא יחד עם אשכר אורן שוכנת ברחוב דוב הוז 25 תל-אביב. באיזה שהוא מקום הגלריה מסמלת את רצון הקיבוץ להביע נוכחות ולתקוע יתד משמעותי בתוך נוף-האמנות הישראלי שפועל במרכז הארץ, וליבתו היא (כיום) העיר תל-אביב.
בקיבוצים השונים נולדו בזמנים אלה ואחרים מוזיאונים וגלריות, שעד למיזם של שפירא פעלו באופן עצמאי וללא בקשר מיוחד זה עם זה.
חלק מהגלריות הצליח יותר והפך לשם דבר באמנות הישראלית וחלק שהוא פחות ידוע. חלק מהקיבוצים הציג בחללי הגלריות עבודות של אמני הקיבוץ וסביבותיו, חלק אחר העדיף להציג אמנים ישראליים "מיובאים מבחוץ" , או במילים אחרות - להביא תרבות "חיצונית" פנימה אל הקיבוץ; כך למעשה גם נוצרה אינטראקציה כלשהי בין אמני הקיבוץ ושאר אמני הארץ ובין האמנות שנוצרת בקיבוץ בפרט ולבין האמנות שנוצרת בארץ בכלל.

מה מייחד את האמנות והגלריה של הקיבוצים?
כפי שאנו זוכרים, עד אותו רגע בו האמנות הפכה גם היא ל"ענף יצוא פרודוקטיבי" (רק במספר קיבוצים),  נפשו של האמן הקיבוץ התנדנדה במתח שבין דואליות ורגשות מנוגדים -  בין תשוקתו היצרית ("ההתעלות") ליצור, לבין חובותיו ("המשמימים") היומיומיים לקיבוץ. לא פלא שלא-מעטים הם אותם אמנים שצמחו בקיבוץ ועזבו אותו לטובת התפתחותם-כאמנים בעיר. ואחרים אשר נשארו ומצאו פשרה בין שאיפותיהם האישיות ולבין "צרכי הקיבוץ" – כאמן מגויס המשרת ביצירתו את הקהילה. בעבר, אצטלת התעלותו האישית של האמן-חבר-קיבוץ   התממשה לדידו כמי שמשרת את "האתוס החלוצי" של הקיבוץ, אם זה בדרך חייו היצרניים היומיומיים בקיבוץ ואם בדרך היצירה האמנותית, שבאה לידי ביטוי גם בנושאים אותם הוא העלה ביצירתו.
על פי גליה בר אור (מנהלת המשכן לאמנות בעין חרוד) לזרמים המרכזיים של האמנות בקיבוץ התקיימו בעבר דפוסי סגנון שונים, בהתאם לארבעת התנועות הקיבוציות העיקריות. ולמשל, המגמה הקיבוצית הנוטה למפ"ם  - דגלה באמנות חברתית ששמה על נס את מעמד הפועלים ועל פי יעקב חזן " האמנות היא שליחות לא שעשוע" ולכן תפקידה לשרת את רצונות ומגמות החברה הקיבוצית. לעומתה המגמה הקשורה למפא"י ולתנועת הקיבוץ-המאוחד, "דגלה בין השאר בערכים "אוניברסאליים, ובאמנות אוטונומית – שנתפשה ביסודה כנובעת ממעמקי נפשו של היחיד".
וכפי שנראה כעת - עם הזמן, הקיבוץ שהיה סמל של "עצמאות חברתית", בידוד והתנתקות מרצון, שאננות והתנשאות, הפך להיות עם ככל העמים ולמעשה פריפריה של העיר הסמוכה לו.
הגלריות בקיבוצים הן תופעה חדשה יחסית ורובן הוקמו בשנים האחרונות גם כחלק ממערך כלכלי ותרבותי או תרבותי וכלכלי (לא יודע בדיוק מהו הסדר הנכון...). מהותיקות יותר הן גלריית הקיבוץ בת ארבעים שנוסדה ב- 1967,  כמאחז וחלון ראווה המפגין את "תרבות העילית הקיבוצית לעיר" ולמעשה מאפשר חשיפה תכליתית לאמנים מהקיבוץ. ודוגמא לגלריה ותיקה אחרת, זו שבקיבוץ כברי, נוסדה  ב-1977, והיא הוקמה כ"מפעל חלוצי".

מהות המיזם
בתחילת שיחתי עם יניב שפירא ראיתי בעיני רוחי כמו המיזם שלו מחזיר ולו באופן סמלי את ה"קולקטיב האידיאולוגי" -  גלריות קיבוצים  פרטניות שהופכות בזכות המיזם ל"איחוד המאוחד"...;  אלא שיניב שלף אותי מתוך הזיותיי, כאשר בשיא הכנות והרצינות דיבר על תכליתיות פרקטית ורווחיות שמתקיימות עם איגוד הגלריות הללו, וכדבריו: "קשר שיכול להועיל לכל אחד מהמשתתפים בו". "היכרות, שיחה משותפת, סיעור מוחות, חלוקת ידע, פעולה אמנותית משותפת, פלטפורמה למכנה המשותף מבחינת רשימת התפוצה, חשיפה לתקשורת, קשרים עם מוסדות חיצוניים, עם אוצרים ועם קהל רב".
מדובר בלמעלה משלושים גלריות-קיבוצים פעילות שיניב איכשהו קיבל מידע על קיומם (בהמשך נתגלה שקיימות-ופעילות הרבה יותר) ואשר בסופו של דבר לקחו חלק במיזם.
המיזם חשף והביא לתודעת הציבור מגוון גלריות מוכרות מאוד ופחות מוכרות כולל מספר גלריות "זניחות" יחסית כגון אלה במחניים, כפר מסריק, נירים, ראש הנקרה.

"מרחב פרטי/מרחב ציבורי"
תמצית המיזם היו התערוכות שהוצגו במקביל בכל שלושים-ויותר הגלריות, בפריסתן הרחבה לאורך כל קצוות הארץ.
ולדברי שפירא: "כל אחת מגלריות אלה קיבלה חופש מוחלט בבחירת נושא התערוכה ובחירת האמנים שיוצגו בה. להבדיל מתזה או מתפיסת עולם של אוצֵר אחד, ישנו כאן מנעד רחב של פרשנויות. גם זו הייתה החלטה עקרונית"
בתערוכה בגלריית 'הקיבוץ' שנקראה "מרחב פרטי/מרחב ציבורי" הוצגו צילומים של כל הגלריות המשתתפות בפרויקט. בכך היא היוותה ציר המרכזי לפרויקט כולו. ולדברי שפירא: "התערוכה ביקשה להמחיש את הנוכחות הפיזית של כל אותם חללי תצוגה בקיבוצים.
את התצלומים בתערוכה שהוצגה בגלריית הקיבוץ צילמה הצלמת אתי חן-ברייר במהלך חודשים מספר, היא תיעדה ומיפתה את הגלריות הקיבוציות. גלריות אלה, שהן תופעה חדשה יחסית בנוף הקיבוצי והישראלי, החלו להופיע לראשונה לפני כשלושים שנה (הראשונות שבהן בכברי בצפון; בחצור ומשאבי שדה בדרום) ומאז הן הולכות ומתרבות.
התערוכה "מרחב פרטי / מרחב ציבורי" הייתה מחולקת  לשתי חטיבות. בראשונה והמרכזית מבין השתיים הוצגו שלושים ושניים תצלומים של הגלריות הפועלות בקיבוצים ברחבי הארץ, בהם אורים, בארי, בית-השיטה, גבעת-חיים איחוד, גן-שמואל, חניתה, חצור , יד-מרדכי, כברי, כפר-מסריק, לוחמי-הגטאות, מגן, משאבי-שדה, מחניים, מסילות, מעברות , מעגן-מיכאל, נחל-עוז, נחשון, ניר-דוד, נירים, ניר-עוז, נען, ראש-הנקרה, יפעת , מעוז-חיים, עין-גדי, שפיים ורביבים וכן של הגלריות בגבעת חביבה ובבית גבריאל .
הקוריוז הוא, שגלריות אלה מוקמו לרוב במבני ציבור ותעשיה שאינם משמשים עוד למטרה המקורית לשמה נבנו, ושהסבו את ייעודם להצגת אמנות. רשימה חלקית של אותם אתרים כוללת צריף חדר אוכל ישן, מאפייה, חדר קיטור, מגדל מים, רפת, בית גידול לאפרוחים, בית קירור, מקלט ומתפרה. חלקן האחר מוקם במועדון לחבר, בחדר הנצחה או באולם התרבות האזורי. בכוונת צילומיה של חן-ברייר היה "לחדד את אופיין הייחודי של גלריות אלה ואת מקומן הממשי והמנטאלי במרקם החיים הקיבוצי, הניכר הן בבחינת תרומתן לשיח התרבות בקהילה והן בגשר שהן יוצרות בין הקיבוץ למרכיבים אחרים בחברה הישראלית . "
חלקה האחר של התערוכה הוקדש לאמני הקיבוץ ולפיסול בפרט. במהלך מסעותיה וביקוריה של חן-ברייר בקיבוצים בהן פועלת גלריה, היא צילמה גם את הפיסול המוצב בהם במרחב   הציבורי - על הדשא הגדול, ברחבת חדר האוכל או באזור בתי הילדים. לרוב מדובר בפיסול מסורתי שיועד לו בקיבוץ תפקיד כפול, תרבותי-אסתטי: הן בקישוט חצר הקיבוץ ובהאדרת יופיו והן בתכלית החינוכית, בהשראת הרוח האמנותית היוצרת; עיצוב של תפיסה אסתטית, חברתית וחינוכית, שמתייחס למרחב הציבורי, ולא נשאר להיות רק עולמו הפרטי של האמן.
נופי הארץ ששובצו בקיר תצוגה זה העידו על הפריסה הארצית של הגלריות הקיבוציות ובתוך כך על נוכחותן ופעולתן דווקא בפריפריה הישראלית .   
התערוכה "מרחב פרטי / מרחב ציבורי" הציגה את הגלריות הקיבוציות ואת הפיסול בקיבוץ בכפיפה אחת. בעוד הפסלים מייצגים את הביטוי האמנותי של היחיד, בהיותו מוצג ברשות הכלל, משמשות הגלריות כמבנים המאפשרים מרחב סגור ומבט אינטימי וקרוב יותר.

קטלוג קיבוצי
התערוכות של מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט" היו מכוונות במוצהר לקהל הרחב ביותר ולאו דווקא רק לקהל הקיבוצי. דבר שהתבטא גם באמנים שהשתתפו בו - לא רק אמנים מהקיבוץ, אלא כל אמן שיש לו נגיעה ורגל לנושאים שהוכתבו על-ידי הגלריות עצמן בהקשר למיזם. כך בעצם בשורת הקיבוץ הובלטה, ונוצרה הפריה הדדית בין אמני הקיבוץ וסביבתו המיידית לבין "אמני העיר", כמו גם לבין קהל מהקיבוץ ומהעיר שבאו כאחד, לבקר בתערוכות שבגלריות הקיבוצים.

למרות היותן של תערוכות אלה בתבנית הדומה כביכול לכל תערוכה בגלריה עירונית, לא ניתן היה שלא לגלות בהן גם סממנים "קיבוציים" ייחודיים. סממן-במודע שאומץ לצורך המיזם היה הקטלוג. לצורך הקטלוג השתמשו  בעיתון 'הקיבוץ' – עיתון פנימי של הקיבוצים, שכל קיבוצניק מצוי מכיר מימים ימימה, השימוש בפורמט העיתון לצורך קטלוג גם הוא יצר אינטראקציה בלתי אמצעית עם קהל מגוון מאוד - העיתון יצא לפתע, בהזדמנות מיוחדת זו,  גם מחוץ לקיבוץ ונפגש עם עם-רב שלרוב לא הכיר אותו קודם...

בקטלוג עצמו מגוון דעות, השגות והתייחסויות היסטוריות כאלה ואחרות בעניין האמנות והגלריות בקיבוץ - מתוך הקיבוץ עצמו ו"מיובאים" גם מחוצה לו: סידרת מאמרים, בצילומים של אוצרי/ות הגלריות ובכרוניקה של התערוכות. כמו-כן מופיע בו "תעודת הזהות" של כל אחת מהגלריות – היסטוריה קצרה שלה וּתְפיסת העולם שלה. ולכן הקטלוג מהווה מצע להכרות בין גלריות, אוצרים ואמנים – מהקיבוץ ומחוצה לו.
כתבו מאמרים לקטלוג: אוצר גלריית "הקיבוץ", יניב שפירא; מזכירי התנועה הקיבוצית, זאב (ולוולה) שור וגברי ברגיל; חבר קיבוץ עין גב, מוקי צור; מנהלת ואוצרת משכן לאמנות,עין חרוד, גליה בר אור;  האוצרת והמבקרת (תושבת ת"א…), רותי דירקטור;  קרני עם-עד ראיינה ארבע אוצרות ואוצר אחד של גלריות קיבוצים -  זיוה ילין מבארי שבדרום, דרורה דקל מקיבוץ כברי בצפון, יעל קיני מנחשון, חנוש מורג מגבעת חיים איחוד ויניב שפירא מגלריית הקיבוץ, ...ת"א.   
את הקטלוג עצמו ניתן לראות גם באתר גלריית הקיבוץ - www.kibbutzgallery.org.il

איך שמשתנים סדרי עולם
המיזם, אותו הגה וביצע יניב שפירא אוצר גלריית הקיבוץ בתל-אביב, יש בו אוטנטיות ישראלית-עכשווית, דווקא כיוון שהוא ממוקד בגלריות שצמחו בקיבוצים ולאו דווקא באמנים ובאמנות שצמחו בקיבוצים. כותרת המיזם "נלבישך שמלת בטון ומלט" בהקשר של הקיבוץ, מדגיש באופן אירוני חד את אובדן הדרך הראשונית של הקיבוץ. הקיבוץ שמגמתו האידיאולוגית המוצהרת  הייתה החברה, הקולקטיב, שמרכז חייו וערכיו האידיאולוגיים התחוללו בעיקר סביב העיסוק בחקלאות-כערך-עליון. ורק אחר-כך באו יתר הערכים כחינוך, תרבות, אמנות וכל השאר.
והנה כיום, יותר ויותר, מלבישים על הקיבוץ, אדמותיו, נופו וערכיו שמלת בטון ומלט נדל"ניסטי, כשהערך העליון הפך עשיית כסף, כמה שיותר כסף. מלחמת הקיום הקיבוצית הפכה מחברתית-כללית לאישית-פרטית, ל"קפיטליזם" מזן קיבוצי, שרק בבסיסו ההיסטורי היה "סוציאליסטי"; ומי יודע כיום את משמעותם-החווייתית של מושגים, כ"קולקטיב", "קולחוז", "קואופרטיב חקלאי", "סוציאליזם" ודומיהם?

שלמה הר-פז

 



העיסוק החקלאי בתחילת תולדות הקיבוץ, ערך עליון אידיאולוגי


היצירה האידיאולוגית בקיבוץ דאז


הרבה לפני מנשקה קדישמן


מרחב פרטי / מרחב ציבורי, גלריית הקיבוץ, ת"א, צילום: אתי חן-ברייר


גלריה בארי,  מרחב ציבורי, גלריית הקיבוץ, ת"א, צילום: אתי חן-ברייר


גלריה "המכון" בנירים,   מרחב ציבורי, גלריית הקיבוץ, ת"א, צילום: אתי חן-ברייר


גלריה שפיים, מרחב ציבורי, גלריית הקיבוץ, ת"א, צילום: אתי חן-ברייר


גלריה "הקיטור" במגן, מרחב פרטי / מרחב ציבורי, צילום: אתי חן-ברייר


קרן שפילשר, שם התערוכה "בטון מזויין", גלריית קיבוץ יד מרדכי, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט"


שירלי בר-אמוץ  ובועז נובלמן, שם התערוכה "הגשה עצמית", גלריית "מקלטוק" במעברות, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט"


ליאור צאליק, שם התערוכה "שלום בית" גלריית גן שמואל, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט"


ישראל רבינוביץ', שם התערוכה "פסיפס אנושי", גלריית יפעת ביד ההנצחה, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט"


דורון ניסים, שם התערוכה "פסיפס אנושי", גלריית יפעת ביד ההנצחה, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט" 


יונה ארזי ואירית שביט, שם התערוכה "עכשיו תמונה בלבד" , גלריית גבעת-חיים איחוד, מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט"


נאוה הראל שושני, שם התערוכה אדמה", גלריית מחניים,  מיזם "נלבישך שלמת בטון ומלט "

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN