דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
אודות "הגלריה החדשה" תערוכה הרצה כעת בגלריה ארכיון תערוכות אמנים און-ליין סדנאות האמנים דיותות קישורים
ארטרנד - 19.6.08

 

 

יהלום המלכה שבא באוניברסיטה המורמונית

במרומי הר הזיתים, בסמוך לאוניברסיטה העברית והאקדמיה לאמנות בצלאל שבהר הצופים, שוכנת לה האוניברסיטה המורמונית, שכינויה הישראלי הוא המרכז הירושלמי ללימודי המזרח הקרוב, והשם המלא בלעז:  "Brigham Young University Jerusalem Center "
המבנה עצמו על מתחמו הוא פנינה אדריכלית אותה  עיצבו  האדריכלים דוד רזניק ופרנק פרגוסון מישראל, אשר הקפידו על נאמנותם לתפיסתם כי מבנה זה ישתלב בנוף ללא פגיעה בו. ואכן, מדובר במבנה מדורג, בנייה המסמלת את העיר העתיקה וסמטאותיה כדוגמת קשתות, מסדרונות וחצרות פנימיות, מבנה שממנו יראו הכל, ומכל מקום יוכלו להבחין בו, תחושת אינסופיות ואור טבעי ככל שניתן.
לא לחינם זכה המבנה לפרסים יוקרתיים בעולם על צורתו ומיקומו בסביבה. זהו מבנה המחבר תפיסה צורנית המשלבת בין מבנים ירושלמיים עתיקים ועם קווים-מתונים חדשניים עכשוויים. למרות עושרו התוכני ויופיו של המבנה הוא מצליח להקרין ארשת צניעות, ענווה ורוחניות-הגותית מרוככת ומרככת. כל יופייה והדרה המרהיב של ירושלים העתיקה משתקף ממרפסת האוניברסיטה ומהחלונות. זהו מבנה שזור חלונות, ענק מקושתים. החלונות האדירים הללו מהווים גם רקע מדהים ומרגש עבור הקהל אוהב המוסיקה הקלסית, שבא להאזין לקונצרטים המתקיימים באולם הרצאות שקירותיו עשויים זכוכית, ואשר בכל יום א' בערב הוא הופך בעצם להיכל קונצרטים מרהיב. ממול לחלונות, בצידו האחורי של האולם, מוצב עוגב מרשים ביותר, שנחשב לגדול מסוגו במזרח התיכון. העוגב בעל 3,000 הצינורות יוצר והובא מדנמרק.  

"אלמז" - יהלום באמהרית
אבל זו לא הסיבה האמיתית לשמה התכנסנו לשם כתבה זו, אלא לספר על תערוכה שלמען הגילוי הנאות הגעתי אליה במקרה, הצצתי ונפלתי בשבי קסמה.  בגלריה הפנימית בתוך האוניברסיטה המורמונית, מתקיימת לה תערוכה יפיפייה של אמנים ומעצבים ממוצא אתיופי. הגלריה עצמה בנויה מחללים מדהימים ביופיים הבנויים מקשתות הממתנות את האווירה הפנימית של הגלריה ומשרות תחושת רוגע והגות.
והעבודות בתערוכה שחלקן הבולט הוא שטיחי קיר מרהיבים צבעוניים מאוד העשויים בסגנון נאיבי ייחודי, צבעוניות עזה המעוממת באפלולית ובאווירה החמימה של הגלריה ואורותיה הנקודתיים. התערוכה מוצבת למופת, אסתטית ונעימה מאוד לעין. כדי ליהנות עוד יותר מהמוצגים בתערוכה, אני מנסה לדלות כמה שיותר מידע על מהותה של התערוכה, משמעות המוצגים בה ומה הם מסמלים.
תחקירון קטן שאני מבצע מגלה לי כי מדובר בתערוכה השייכת למיזם "אלמז" - יהלום באמהרית.
אלמז הוא שמה של עמותה לשימור מלאכות יד מסורתיות של העדה האתיופית, שמעניקה עיסוק ופרנסה לעשרות מבין יוצאי הקהילה. הוגת הרעיון, היוזמת והדינמו שמאחורי המיזם המבורך הזה היא מעצבת האופנה מיקי שפירא, בוגרת בצלאל בעיצוב. את המפעל הקימה מיקי במרץ 1993 בעיר לוד, ושותפים לו גם משרדי הרווחה והתמ"ת, הסוכנות היהודית, והג'וינט.

מיקי שפירא - מפעל שבא מאהבה
מכתבים העוסקים ב"אלמז" עולה:  "אחת התחנות בדרכה המקצועית של שפירא כמעצבת אופנה עברה דרך "משכית", מפעל החיים של רות דיין. דיין רתמה בזמנה נשים בדואיות, ערביות ועולות מתימן, מיוגוסלביה ומפרס, לעסוק במלאכות היד המסורתיות שהביאו עימן מארץ מוצאן. האומנות האתנית שלהן שולבה בקו אופנתי מודרני, שסחף אז את כל המדינה ואף פרץ אל העולם הגדול בהצלחה רבה". 
ומיקי שפירא מגלה: "המחשבה שלי הייתה, כמו ב'משכית', לשמר את מלאכות המחשבת שהעולות הביאו מארץ המוצא ולתת להן ביטוי עדכני ישראלי של 'כאן ועכשיו'".
במפעל מייצרים עבודות טקסטיל, רקמה ואריגה למטרות נוי ולבוש, וכן פסלים וחפצי נוי. בין היצירות
השונות ניתן למצוא שטיחי קיר, ציפות, תמונות, מפות, ג'לביות, חצאיות, חולצות, תיקים, מזוזות ועבודות יודאיקה. המאפיין הסגנוני של העבודות הוא צבעוניות שובת עיניים ושילוב של סמלים מסורתיים אתיופיים.
מוצרי "אלמז" נמכרים בחנות המפעל בעיר לוד ובחנות נוספת בקניון גן העיר בתל אביב, בה ניתן למצוא גם יצירות של אומנים יוצאי אתיופיה. בנוסף, משווקים מוצרי "אלמז" בגלריות ובמוזיאונים ונרכשים על ידי ארגונים שונים, כגון הסוכנות היהודית, הג'וינט, משרד החוץ ועוד.

הקשר המורמוני והאתיופי
על-פי נייר העמדה שהוכן לתערוכה זו עולה כי תערוכת הקמעות הרקומות, עיטורי הסמלים ועבודות החימר של עולי אתיופיה בישראל מוצגת לראשונה באוניברסיטה של המורמונים בירושלים.

ויש משהו נפלא וסמלי בחיבור הזה בין עבודות אמנות ועיצוב של יהודי אתיופיה והאוניברסיטה המורמונית, עניין של הכרה משותפת, והדחקה של קשיי קליטה -  האוניברסיטה המורמונית שעברה תלאות עד להקמתה והכרתה כלגיטימית בירושלים, ישראל; ומנגד תלאותיהם של עולי אתיופיה. החיבוק החם, האוהד וההרמוני שהגלריה עוטפת בה את תערוכה הזו, כמו קושר היטב בין הקמעות והכמיהות בין סבלנות וסובלנות שבאים לידי ביטוי ברוח התערוכה ומוצגיה.

קמעות וכמיהות ביהדות אתיופיה
קמעות רקומות: רקמות שעוצבו על פי קמעות כסגולה לחולים ולמדוכאים. הקמעות צוירו על ידי חכמים מהעדה, להבטיח שלומם ובריאותם של נושאי הקמעות ולשומרם מפני עין הרע ורוחות רעות.

דוגמאות לסוגי קמעות: קמע אישה לפריון.  קמע האריה -  בני משפחת האריות - אריה ושתי לביאות. הלביאות מסמלות אמהות ונשיות. כל אחד מצבעי הרקמה מבטא רעיון מסוים, ולדוגמה: האדום מסמל חום, הצהוב - תקווה והירוק - אושר. הקמע מסמל אור, תקווה, עוצמה ואושר עבור העם היהודי . קמע לאהבה  - ברקמת הקמע מופיעים ארבעה מלאכים, המקיפים את היצר הרע הנמצא במרכז ושומרים שלא ייצא החוצה לעולם. כנפי המלאכים מתחברות זו לזו ויוצרות צורת לבבות. קמע זה מתאים לשמירת הזוגיות והאהבה .

כמיהות לציון: הכמיהה והגעגועים לציון וירושלים שזורים בחיי קהילת עולי אתיופיה, דורות רבים לפני הגעתם לישראל, והם באים לידי ביטוי גם בחייהם בישראל בשימור מסורת, תפילות וטקסים וכן בשימור המורשת בכל רובדי האמנות המסורתית והשימושית של גברים ונשים בקהילה.

התערוכה בנויה מחמישה נושאים: 1. גברים רוקמים מסיפורי התנ"ך 2. נשים רוקמות קמעות ועיטורים על בד ובגד 3. גברים מציירים ורוקמים את סיפורם 4. רכישת רקמות מוכנות - תוצרי אמנות במועדונים, מתנ"סים ומרכזים שונים בארץ 5. עבודות חימר

כל העבודות הן מסורתיות של הגברים והנשים היהודיים בקהילה האתיופית, "קהילת ביתה ישראל", כפי שהם נהגו לכנות את עצמם ואילו המקומיים באתיופיה נהגו לקרוא להם פלאשים, שמשמעו, השונים.

גברים רוקמים מסיפורי התנ"ך
סיפורי התנ"ך הם ממקורות ההשראה הבולטים בקרב האמנים הגברים בקהילת עולי אתיופיה. הגברים נוהגים לצייר את הסיפור התנ"כי כפי שהם רואים אותו בדמיונם ולאחר מכן רוקמים אותו על פי הציור. המיוחד והמרגש באומנות זו הם הדמויות הנאיביות המדהימות, הססגוניות, צבעוניות חוטי הרקמה והשימוש בכל צבעי הקשת, טכניקת הרקמה הייחודית -  מה שקרוי חן תך הרקמה ( תפר שרשרת ) וכמובן איכות גבוהה של ביצוע הרקמה.

חלק מעבודות הרקמה נעשו כאן בארץ וחלקם הובאו מאתיופיה. מתברר שאומנות זו הפכה לשימושית ביותר בתקופת ההמתנה של העולים במרכזי העלייה באתיופיה. במהלך תקופה זו הוכשרו חלק מהגברים לעבודות תפירה ורקמה כאמצעי פרנסה וכך נוצל זמן ההמתנה לעלייה לארץ לפיתוח עיסוק המשלב שימור מורשת ופרנסה.

נשים רוקמות קמעות ועיטורים על בד ובגד
פרוייקט אלמז, השוכן במפעל ייצור בעיר לוד הפך עם השנים בית לשימור וייצור מורשת הרקמה האתיופית.
מאחר ובאתיופיה, בלטה אופנת הרקמה והעיטורים על בגדים, בדים, ותוצרי בד מגוונים כגון: כיסוי למזוזות, כיסוי חלת שבת ויום טוב, מפות, כיסויי מיטה ותיקי נשים וגברים, היה אך טבעי להמשיך במורשת נפלאה זו ולגייס קבוצת רוקמות ורוקמים, מקרב אנשי הקהילה, אשר ימשיכו וינציחו אומנות זו. ואכן הרקמות המגוונות מבוססות על צילומי קמעות ודגמי עיטורים של שמלות שנהגו הנשים ללבוש באתיופיה וכן  דוגמאות אריגה ססגוניות.
גם בעבודות אלה בולטת הטכניקה של תפר השרשרת והשימוש בעושר הצבעים.
העבודות מבוצעות במפעל הייצור עצמו וחלקן בבתי הרוקמים והרוקמות.

גברים מציירים ורוקמים את סיפורם
לאחת ההפתעות באפיון העיסוקים בישראל תרמו גברים עולים מאתיופיה. מתברר כי קבוצה של גברים עולים מאתיופיה עוסקת לפרנסתה ברקמה ועיטור של בדים ובגדים בהצטיינות יתרה. גברים אלה מציירים את נשוא הרקמה ולאחר מכן רוקמים ומעטרים לפי דמיונם ובחירתם.  נושאי הציור והרקמה מגוונים מאוד כגון: תיאור הווי החיים בכפר באתיופיה, שימוש בסמלים אתיופים (האריה, הציפור), קמעות (חמסה) תיאור העלייה לארץ דרך המסע במדבר ועוד. רקמות אלה אף הן עשירות בצבעים, בדמויות, בעלי חיים, מקומות ונופים.

רקמות מוכנות - רכישת עבודות רקמה ממרכזים שונים בארץ
פרוייקט אלמז רוכש רקמות מוכנות שנעשו ע"י קבוצות של רוקמות ורוקמים מקרב עולי אתיופיה במרכזים שונים, מתנ"סים ומועדונים ברחבי הארץ כגון: קריית מלאכי, רחובות, באר שבע ועוד. במרכזים אלה הרוקמים מלווים בהדרכה ומעצבים ורוקמים רקמות המבוססות על אלמנטים בולטים במורשת ובאומנות האתיופית, כאמור: הקמעות (חמסות), בעלי חיים: ציפורים, אריות, תנינים, דמויות מהתנ"ך ומהיום יום ועוד.

לסיכום, המכנה המשותף לארבעת הנושאים העיקריים בתערוכה של אומנות הרקמה והעיטור הוא עושר הדימויים, סימפוניית הצבעים והצורות, טכניקת הרקמה בתפר השרשרת והאיכות הגבוהה של העבודה.

עבודות חימר
התערוכה מציגה היבט נוסף של האומנות השימושית האתיופית בדמות עבודות החימר, המיוצרות במקומות שונים בארץ ע"י אומנים גברים ונשים.
עבודות החימר והקדרות מושפעות אף הן מהמסורת של העדה ומהווי החיים בכפר באתיופיה כגון:
אם נושאת תינוקה, קייס תוקע בשופר, בעלי חיים כגון: ציפורים, צבים, תנינים ועוד.
באתיופיה היו כורים את החימר ליד מקורות המים, היו עובדים רק בידיים ומסיימים בקישוטים בעזרת מקל קטן. את התוצרים היו מיבשים  בשמש, ושרפתם באש פתוחה בתוך בור גדול שנחפר באדמה. הצבעוניות של התוצרים הייתה מתקבלת בשילוב של שלושה סוגי חימר בלבד, ללא גלזורה או צביעה חיצונית. בתערוכה עצמה חלק מהעבודות הוא כן צבוע בצבעים קראמיים ואפילו  משוכים בגלזורה, אם בגוונים מתונים של חומים ולבן

אלמז - היהלום שבכתר
ומסכמת מיקי שפירא בהצהרת כוונות חדה, כנה ואמיתית שכבר יש לה קבלות והוכחות מעשיות בשטח: פרויקט אלמז שם לו למטרה לטפח ולשמר את מסורות האומנות של עולי אתיופיה, אשר  הולכות ותופסות את מקומם באומנות ובתרבות הישראלית למען הדור הזה והדורות הבאים.

 



מראה כללי של האוניברסיטה המורמונית הבנויה כטרסות מקושתות הרמוניות, בצלע ההר


מראה דרך הקשתות של נוף ירושלים מצדה הדרומי מזרחי של האוניברסיטה המורמונית


אולם ההרצאות, בימי א' הופך לאולם קונצרטים


מבט כללי על חלק מהתערוכה בגלריה של האוניברסיטה המורמונית


מבט מזווית אחרת על חלק מהתערוכה בגלריה


שטיח קיר מרשים המספר בתמונות סיפורים מהתנ"ך, בשילוב קמעות, תיאורי הווי וכמיהה לישראל


שטיח קיר רקמת אריה


שטיח קיר רקמת מלאכים


פסלי קרמיקה המתארים קייסים ואם עם ילדיה


פסל יוצא דופן - צבוע


בשעת פיסול בחימר


אם נושאת את תינוקת על גבה, פסל קראמי

 

לראש העמוד דף ראשי - עברית מפת האתר יצירת קשר גלריית תמונות לגירסה האנגלית - To English Version
 
      שלח דואר ל- baboo DESIGN